החלטה בתיק ת"א 35680-10-11

מבוא וטענות הצדדים

1.        לפניי בקשת התובעים לפטור מאגרת-המשפט, בגין תביעתם לפיצוי על הנזקים שנגרמו להם בשל מחדלי הנתבעת בהליכי התאזרחותם בישראל, כנטען.

2.        בהחלטתי מיום 15.12.11 קבעתי כלהלן:

"קיים אינטרס ציבורי בביקורת שיפוטית על המינהל הציבורי. אינטרס זה מצטרף לזכות הגישה לערכאות, שאותם יש לאזן מול האינטרס הציבורי בתשלומי אגרה והוצאות.

השתכנעתי מן האסמכתאות וההסברים שצירפו התובעים כי מצבם הכלכלי עונה על התבחינים הנדרשים לצורך פטור מאגרה, מהיבט זה.

הנתבעת לא העלתה בתגובתה ראשית-הגנה בתובענה, שנכחה סיכויי התובענה ייראו קלושים.

משהזוכה באגרה היא הנתבעת - הרי שאם יתברר שהתובענה הייתה בלתי מוצדקת, ניתן יהיה לפצות את הציבור בהוצאות על חסרון-כיסו בשל הפטור מאגרה. מאידך-גיסא, אם התובענה תתברר כמוצדקת, ממילא יהיה מקום שהנתבעת תישא בהוצאות המשפט של התובעים, לרבות האגרה; קרי: יוברר כי בדין זכו התובעים בפטור מאגרה.

לאור המקובץ, מוצדק בעיניי לפטור את התובעים מאגרה עד הגובה הריאלי של תביעתם" .

3.        משכתב התביעה לא הכיל נתונים מספיקים להערכתו של סכום זה, הוריתי לתובעים להגיש תצהיר נזק. כך נעשה. הנתבעת הגישה תגובה, והתובעים - תשובה-לתגובה.

4.        התובעים הצהירו כי בשל נפתוליו הממושכים-מדי של הליך ההתאזרחות, התעכבה זכייתו של התובע 1 באשרת עבודה, ובשל כך - נבצר ממנו להקים עסק כעוסק-מורשה, במקצועו כצורף. בשל האי-וודאות בהתאזרחות ובהשתקעות בישראל, נבצר ממנו להשקיע בהרחבת העסק. בשל הדחקות הכלכלית, נבצר מן התובעת 2 להשלים לימודים לצורך קבלת רישיון ישראלי לעיסוק במקצועה כאחות. לפיכך השתכרו התובעים 1 ו-2 בשיעור כמחצית השכר הממוצע במשק, הרבה פחות מפוטנציאל ההשתכרות שלהם. כמו-כן, בגלל האי-וודאות האמורה, נמנעו התובעים מלרכוש דירה ולנצל את זכותם למענק. בינתיים עלו מחירי הדירות ונגרמו להם הפסדים כבדים. עוד הצהירו התובעים על הוצאות הכרוכות בטיפול בהליכים ועל עגמת נפש רבה להם ולילדיהם.

5.        הנתבעת, בתגובתה לתצהיר, התרעמה על ההחלטה הנזכרת בדבר עצם הזכאות לפטור מאגרה, תוך עירוב בין רכיב האגרה ורכיב ההוצאות ובין התפקודים השונים של המדינה, במישור הפיסקאלי ובמישור המינהלי. לגוף העניין, טענה הנתבעת כי היו סיבות אובייקטיביות למשוכות שלפניהן ניצבו התובעים בהליך ההתאזרחות של התובע 1, כגון עדויות סותרות בשאלת מעמדם האישי של התובעים 1 ו-2, והצורך להמתין למסמכים מאוקראינה בעניין זה, שהתקבלו רק בשנת 2005. הנתבעת מציינת כי כבר בשנת 2004 הונפקה לתובע 1 אשרת שהייה ועבודה, ובשנת 2007 - רישיון לישיבת-ארעי. התובעת 2 הייתה לאזרחית ישראלית עם הגיעה לישראל. לטענת הנתבעת, התובעים 1 ו-2 יכלו לפתוח עסק, לו היו בידיהם האמצעים לכך; וכל חישובי הנזקים מיוסדים על הנחות בלתי מבוססות והנם תיאורטיים, ספקולטיביים ונפרשים על תקופות בלתי רלבנטיות שחלקן כבר התיישן. לעניין הדירה מציינת הנתבעת כי לא הייתה כל מניעה מנטילת משכנתא על שם התובעת, לו היה בידי התובעים ההון העצמי הנדרש לכך; ומכל מקום דרישות בגין שערוך, עליית מחירי הדירות ודמי-שכירות לוקים בכפילות. כל זאת - מלבד היות עילת התביעה, בהיבט של ההתרשלות הנטענת מצד הנתבעת, משוללת יסוד.

6.        התובעים, בתשובתם לתגובת הנתבעת, התרעמו על כי הנתבעת לא הגישה תצהיר-תשובה לתצהירם, ועמדו על הטענות בתצהירם.

7.        בשל הצורך והחובה לחסוך זמן שיפוטי, דנתי רק באלו מבין הטענות והראיות שאותן ראיתי כנחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

דיון והכרעה

8.        בניגוד לטענתם הדיונית של התובעים - הנתבעת לא נדרשה לתצהיר. ניתנה לה זכות תגובה על תצהיר התובעים. טעמו של דבר הוא שהתובעים הם בגדר 'המוציא-מחברו', ובטרם שולמה כל אגרה, או ניתן פטור ממנה - ראוי למזער את ההכבדה על הנתבעת.

9.        המדינה פטורה מאגרת-משפט [ תקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: " תקנות האגרות"), תקנה 19(1)]. לא נאמר שם כי על המשרד הממשלתי המגיש תובענה לשלם אגרה להנהלת בתי המשפט, לצורך הפנמה של עלות ההליך המשפטי בתקציבו של המשרד הממשלתי המושפע מאותו הליך. מחוקק-המשנה ראה את האישיות המשפטית של המדינה, על רשויותיה השונות, כ"כיס" אחד. בהתאם לכך, אין להבחין בין עניינו של המשרד הממשלתי הנוגע בדבר, המהווה "בעל-דין" בתובענה, בהוצאות המשפט; לבין עניינה של הנהלת בתי המשפט, הנושאת את ההליך, באגרות-המשפט. ככל שהמדינה תראה זאת לנכון, לא ייבצר מן החשב הכללי להעביר זיכויים וחיובים כספיים מיחידת-סמך אחת לחברתה. מכל-מקום, ציפייתו הסבירה של אזרח התובע את המדינה, כי המדינה לא תציב משוכה כלכלית על גישתו לערכאות - מופנית כלפי המדינה כאישיות משפטית אחת; וההתחשבנות הפנימית בין רשויותיה השונות אינה מעניינו.

10.    ב תקנות האגרות, תקנה 14(ג), נאמר כלהלן (ההדגשה הוספה):

" הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה ".

11.    מתן פטור מאגרה הנו, אפוא, עניין שלגביו מסור לבית המשפט שיקול-דעת. בית המשפט ייטה שלא לשלול מן התובע, בפועל, את יומו בבית המשפט, בשל עוניו, נוכח הזכות החוקתית לגישה-לערכאות. אולם, בענייננו השאלה אינה אם לאפשר לתובעים את יומם בבית המשפט; אלא אם להעניק להם פטור מאגרה בגובה הסכום שפורט בתצהירם - סך 3,020,000 ש"ח ועוד פיצוי בגין נזק כללי כפי שיישר בעיני בית המשפט - או, שמא, להעניק להם פטור מאגרה בגין סכום-תביעה ריאלי ונמוך יותר.